Quei Due Al Tuscolano

על הטוסקולאנה, ליד נומידיו קוודרטו. זה לא המקום שאתה נכנס אליו חושב שתמצא משהו בלתי נשכח. קואטרו דואה אל טוסקולאנו היא פיצה לחתיכה כמו כל השאר — שלט רגיל, דלפק רגיל, שום דבר שיגרום לך להרים גבה.

אבל הסופליה. זה, הסופליה, זו סיפור שונה לגמרי.

גודל נדיב, קרום שחמם וחריך כצריך אבל שנכנע תיד מיד לשיניים, גבינה מותכת משיכה שעשויה כראוי. הבזיליקום באמת מורגש. פשוט — ואנחנו אומרים את זה כי אנחנו אכפת לנו — האורז היה קצת יותר מדי בישל, והרוטב הופץ בחסכנות קצת יותר מדי. התוצאה היא סופליה טובה, עקבית, אבל בלי אותו רגע שבו אתה חושב "אה, זהו". היה פוטנציאל למשהו יותר גדול, נאמר זה ככה.

הפיצה הייתה טובה. מתוססת כצריך, חריכה. היא נכללת בזרם של פיצות לחתיכה רומאיות שנעשו בכנות — אין על מה להתלונן, אבל גם כלום שלא יישאר בך.

שלוש יורו לנפש. שלוש יורו. כבר בגלל זה בלבד זה היה שווה עצירת מטרו.

חוזרים לשם? בגלל הסופליה, כן.