Osteria Palmira

הגעתי לפלמירה כמעט במקרה, חיפשתי מקום להעצר בלי שום עיפולות. והאווירה היא בדיוק זו: יוצא לך כמו להישאר שם, רגוע, לא אחד מאותם מקומות שאתה אוכל ובורח.

נתחיל מהגוונצ'אלה, כי זה בעצם העיקר. היה מעט בחורחור הן באמטריצ'אנה והן בגריציה. חבל כי השאר היה בסדר. האמטריצ'אנה הייתה עם עגבנייה ממש טובה, התחושה היא של איכות, אבל הגוונצ'אלה הרך הזה משאיר אותך חושב 'יכול היה'. אותה סיפור בגריציה עם הגוונצ'אלה, ובנוסף היה פקורינו יותר מידי. יותר מידי ממש. זה כיסה הכל.

אבל טוב, זה לא כאילו קמתי מאוכזב. הפוך. בהתחלה הביאו לנו פנזנלה חמה, סוג של עוגת קטנה מחוממת קצת. פשוטה מאד אבל מדוייקת. טעמים מאוזנים, שום דבר מסובך, דברים שעובדים בלי מאמץ.

הטירמיסו בסוף היה רך מאד, טוב.

מה שהעניק לי חשד הוא שמרגישים את ההשגחה על חומרי הגלם. הם לא משתמשים בדברים בכל מקרה. יש כאן כמיהה לעשות את המטבח הרומי כמו שצריך, גם אם יש כמה פרטים שצריך לתקן. המקום גורם לך להרגיש טוב, זה בעצם העיקר. זה לא רק עניין של אכילה.

הייתי חוזר? כן, אולי אנסה משהו אחר. או אולי בדיוק את הקרבונרה, מי יודע אם גם שם הגוונצ'אלה...