Lo Scopettaroרומא

שמעתי דברים טובים על הקרבונרה והאמטריצ'יאנה? כן, גם אני. וכך בסופו של דבר הגענו ללו סקופטארו, טסטאצ'ו, על גדות הטיבר, בערב של סוף מאי, רביעייה של אנשים. זימנו מראש, למרבה המזל, כי למקום יש שלוש חדרים קטנים בפנים ועוד כמה שולחנות בחוץ — אנחנו היינו בחוץ, "זרוקים שם" היא התיאור המדויק.

המנות הפתיחה עשו את שלהן. קרבא בכלי חרסינה טובה, מלנזנה אלה פרמג'יאנה גם כן, אבל שתים עשרה יורו לנתח קטן זה קצת גורם לך להרים גבה. ברוסקטה וועוד משהו, בקיצור, אין מה להצביע בשלילה.

על ההמנות הראשונות. הקרבונרה — זו שבגללה היא הייתה בדירוג — נדחתה בלי ערעור. ביצה מטוגנת, פסטה חלשה בטעם, פקורינו כמעט לא קיים. מה שהציל את המצב הוא הגואנצ'יאלה, חצי פריך וברמת איכות גבוהה, אבל בכוחו של עצמו זה לא נושא מנה. חצי שרוול בסיר זנב: חיפשת בשר, מצאת סיר. קביל, שום דבר יוצא דופן. הגריסיה עם הטונארלו לעומת זאת עבדה: גואנצ'יאלה בדיוק כמו צריך, פקורינו בנוכחות, התפיסה של המנה נכונה. הטוב ביותר מכולם היה האמטריצ'יאנה עם עגבניות קלופות מחוכות — ראית את החתיכות — והגואנצ'יאלה החזיק. הבעיה שחוזרת על עצמה בכמעט הכל: יותר מדי פסטה ביחס לסיר, שמתאבד תחתיה. אתה מוצא אותו רק בקרקעית הצלחת, בסוף.

הטירמיסו — לבנה קלאסית עם סבויארדי, קפה בנוכחות חזקה — הגיע מאוחר וכבר חם. בחום שהיה באותו ערב, זה לא עזר.

עשרים ושלוש יורו לנפש היו גם כן בסדר, אבל הציפיות היו גבוהות והתוצאה לא הגיעה אליהן. כנראה שלא נחזור לשם.