Da Cesare al Casaletto

עברתי ב-Cesare al Casaletto עם אשתי אחרי ששמעתי עליו מחצי עולם. החניה קצת לא נוחה, הכניסה ממש על הרחוב, אבל טוב.

ציפיות גבוהות. יותר מדי גבוהות? לא.

לקחנו פרחי דלעת וסופליקים להתחיל. הטיגון באמת מכה: חריך בחוץ, בלי שמן, הכל יבש כמו שצריך. הסופליקים באמת טובים, אלה שעשויים בצורה נכונה עם הקו של מוצרלה שמושך אותך.

ואז אמטריצ'אנה בשבילי, קאציו אי פיפה בשבילה. אני צריך להגיד משהו? הם בין הטובים ביותר שאכלתי ברומא. וברומא לא משחקים עם אמטריצ'אנה, או אתה יודע איך לעשות אותה או אתה נשאר בבית. כאן הם יודעים. גם הקאציו אי פיפה, מעורבב בצורה נכונה, פלפל שמרגיש.

הבעיה היחידה הייתה הטירמיסו. טוב כן, למען הצדק. רק שאחרי כל השאר אתה מצפה ללחיצה סופית וזה... נורמלי. בואו נגיד שאחרי הפעם הראשונה האלה כל קינוח היה מתקשה.

הדבר שהשפיע עלי הכי הרבה היה התפריט. היו שם איזה עשרה מנות שהייתי רוצה להזמין את כולן. הייתי צריך לעשות בחירות כואבות כדי לא לצאת בגלגול החוצה. נחזור, זה בטוח.

25 יורו לנפש. ברומא, בגלל איך אכלת, זה מחיר יותר מהגון.

אני חוזר בשבוע הבא.